המתנה





לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זו מראה שתעזור לנו לשנות את זווית ההסתכלות.



לא מזמן נתתי למטופלת אהובה במיוחד מתנה. מתנה יקרה מאוד.

היא נערה בת 16. על הגבול בין ילדה לאישה קטנה. מקסימה, חכמה, מצחיקה, וכל כך מבינה הכל שזה כואב.


מבינה את כל מה שעבר עליה עד היום ואת כמה שזה לא הוגן.

היא בטיפול בגלל (או בזכות) צו בית משפט, לקח חודשים לקלף ממנה קליפה אחרי קליפה, שכבה אחרי שכבה ואחרי זמן קצר נוצר בינינו קשר מרגש ומיוחד.


והיא עשתה דרך, איזו דרך! כזו שכמעט ואי אפשר לזכור איך ביום ההוא, שנכנסה לקליניקה עם צו שמחייב אותה לשבת שם, היא הייתה עצובה, כועסת, סגורה ולא הוציאה מילה. שעה שישבנו שם, היא ואני. ושתקנו.





ובערך בפגישה הרביעית החלטתי להכין לה מתנה שתקבל מתישהו, בעתיד.

אז עוד לא ידעתי כמה היא זקוקה לה, אבל משהו בי החליט שזה מה שנכון לעשות.

אז לקחתי צנצנת ריקה, רחצתי אותה והחלטתי בסוף כל פגישה אחרי כתיבת סיכום הפגישה למצוא משהו טוב שהיא אמרה על עצמה במהלך הפגישה. גם דברים קטנים, כל דבר.


אז לא מזמן נתתי לה מתנה. באחת הפגישות התחילה שיחה על מה שהיא מרגישה כלפי עצמה, על מה שהיא חושבת שאחרים מדברים עליה, על איך שהיא תופסת את עצמה. היא אמרה שהיא לא מצליחה למצוא בעצמה דברים טובים. בכלל. כמה שכאב לי בלב! כמה זה היה עצוב לשמוע ועוד יותר עצוב שזה לא הפתיע אותי. איך היא לא רואה את מה שאני רואה?


ובמקרה (או שלא?) באותו יום החלטתי להוציא את הצנצנת לפני הפגישה לשולחן. אז פתחנו אותה ועל כל פתק קטן היה כתוב משהו טוב שאמרה על עצמה עם תאריך. זה היה רגע כל כך חזק עבור שתינו. התרגשנו מאוד.


בסוף הפגישה היא שאלה אם היא יכולה לקבל את הצנצנת וכמובן שהתשובה הייתה כן, הרי זו מתנה עבורה.


לפעמים כולנו רואים בעיקר את מה שלא עובד, את מה שלא טוב. אצל ילדים ונוער זה מוקצן עוד יותר, כמו כל הדברים בחיים שלהם, הכל באקסטרים. הכיוון שאליו הם מסתכלים לעיתים קרובות הוא הצד השלילי של החיים, כל דבר הופך לאסון, כל ריב הופך למלחמת עולם.


וכמה חשוב שמדי פעם מישהו, לא משנה מי, יזכיר להם (ולנו) שיש גם המון טוב, המון חיובי. לכל אחד אפשר להכין צנצנת ולמלא אותה עד הסוף, רק צריך לשנות את הכיוון שאליו מסתכלים.