הלווין 2019





על פחדים, אוטומטים וחיבור לרגשות.



"...וקול אמיתי לתפילה,

ורגע מושלם,

כדי לתת ולקחת,

ולא לפחד מהפחד..."

הלווין מאחורינו וחשבתי לדבר על החג שעבר מזוית קצת שונה. בהלווין ילדים חוגגים את קיום הפחד, נותנים לו מקום של כבוד ומתרגלים ביטוי רגשי גם של רגשות מהצד הפחות כייפי בקשת הרגשות.

אחר הצהריים בבית, עידו ישן וענבל ואני משחקות בכיף. היה לנו בוקר מהנה ועכשיו יש לנו זמן רגוע בבית. במהלך המשחק ענבל הולכת להביא משהו מחדר המשחקים.... וכשהיא בדרך, פתאום משום מקום רעש חזק של אופנוע נוסע בחוץ. ענבל רצה אלי מבוהלת ובוכה, מתכרבל בתוכי בחיבוק.





ישר קופץ לי האוטומט, המילים יוצאות ממני בלי מחשבה- 'את לא צריכה לפחד ענבלי. אופנוע זה לא מסוכן... והוא בכלל לא יכול להיכנס הביתה, הוא בחוץ, בכביש'.


אבל זה לא מרגיע אותה, היא מפחדת. האוטומט ממשיך 'מה יש לך לפחד? הוא מחוץ לבית.' אני חושבת לעצמי, כמה שהאוטומט שלי (שלנו?) חזק. כמה שהתרגלנו להשתיק את הפחד.


אל תפחדי, אל תפחד, אין סיבה, הכל בסדר, אמא שומרת עלייך. השימוש שלנו בהסברים רציונאליים כל כך לא רלוונטי לפחד, כולנו הרי יודעים שפחד הוא רגש חזק שלא מתבסס על רציונאליות (ושתקום זו שיכולה להסביר לי מה מסוכן בג'וק?!).


ובכל זאת, ישר מנסים להרגיע, לכבות אותו, את הפחד. שישתוק, שילך, שלא יקשה עלינו ועל הילדים שלנו. אבל אם עוצרים וחושבים על זה מזוית אחרת - פחד הוא רגש. אנחנו רוצים לעודד את הילדים שלנו להביע רגשות, על כל הקשת שלהם. הטובים, המשמחים, המרגשים וגם הקשים והכואבים.


חשוב שהרגש יבוא לידי ביטוי, שלא יכבה, שישאר חזק ובועט. שיגן עלינו כשצריך, ישמח אותנו שקורה לנו משהו טוב וישמור על הלב שלנו פתוח, אוהב ומחובר. 'את יודעת ענבלי' אמרתי לה כשאני מהדקת את החיבוק, זה באמת היה רעש מבהיל מאוד. בואי, נלך ביחד להביא את המשחק מהחדר.



וקול אמיתי לתפילה, ורגע מושלם, כדי לתת ולקחת, ולא לפחד מהפחד..." הלווין מאחורינו וחשבתי לדבר על החג שעבר מזוית קצת שונה. בהלווין ילדים חוגגים את קיום הפחד, נותנים לו מקום של כבוד ומתרגלים ביטוי רגשי גם של רגשות מהצד הפחות כייפי בקשת הרגשות.


אחר הצהריים בבית, עידו ישן וענבל ואני משחקות בכיף. היה לנו בוקר מהנה ועכשיו יש לנו זמן רגוע בבית. במהלך המשחק ענבל הולכת להביא משהו מחדר המשחקים.... וכשהיא בדרך, פתאום משום מקום רעש חזק של אופנוע נוסע בחוץ. ענבל רצה אלי מבוהלת ובוכה, מתכרבל בתוכי בחיבוק.