המקום הבטוח





סיפורים מהקליניקה



אמא שואלת:

היי מאיה, הילד שלי בן 5 ואני מרגישה שמהרגע שהוא חוזר מהגן הוא פשוט מחורפן לגמרי.

אני מחזירה אותו מהגן בסביבות 17, אחרי יום עבודה ולצערי רק מחכה לרגע שילך לישון.


אין שום דבר שעובר אצלינו בלי ויכוח והכל מתנהל בצעקות, אנחנו כבר ממש חסרי אונים.

אשמח לדעת אם יש איזה משבר או משהו כזה בגיל 5? בנוסף, אשמח לקבוע פגישה ולהבין ממך האם הטיפול הוא עם הילד או רק עם ההורים?


אני עונה:

היי. את מתארת סיטואציה כל כך נפוצה בהמון בתים ועם זאת כל כך קשה ולא נעימה לכל הצדדים. הזמן הזה הוא בעצם הזמן כמעט היחיד שלכם ביחד, למעט סופי שבוע...

וכמה שזה מבאס ומתסכל עבור כולכם שהוא לא עובר בכיף.

אני קוראת ושומעת את הכאב והמצוקה שלך (וגם את שלו).


אני רוצה לפתוח ולהגיד שהמצב כפי שמתואר (כמובן שבפגישה נברר פרטים יותר לעומק)

נורמלי לחלוטין ולא מדובר על מקרה חריג או יוצא דופן.

ילד בן 5 שנמצא בגן מהבוקר ועד אחר הצהריים בעצם מעביר בגן את רוב שעות הערות שלו.


בגן יש חוקים וכללים, הילדים נדרשים לבצע משימות ולהתנהג כמו שנדרש מהם ואין אופציה לקבל יחס אישי של אחד על אחד.

במצב כזה חלק גדול מהילדים בעצם נמנעים מהבעת חלק מהרגשות השליליים שלהם ומנסים להתנהג במה שמוגדר 'להתנהג יפה'.

זוהי בחירה לא מודעת שבעצם מתרחשת אוטומטית על מנת להגן עליהם בסיטואציה מסוימת. הרי לא כל אחד יסבול כל התנהגות. עם זאת, זה גורם להם לא להתנהג באופן טבעי, באופן שבו היו מתנהגים במצבים אחרים.





במהלך היום בגן (ולא רק בגן, בכל מקום וכל אדם, גם אנחנו) חווים תסכולים רבים.

הילדים שמתאפקים רק מחכים להשתחרר ולפרוק קצת.

כשמגיעה השעה 17 ואת מגיעה אחרי יום עבודה, מותשת בעצמך וצריכה רק כמה דקות של שפיות הוא בעצם מרגיש שהגיע הרגע לפרוק.

מעצם היותו ילד אין לו יכולת לדחות את זה בגלל שגם לך היה יום מורכב ואת זקוקה לאחר צהריים רגוע. הוא לא עושה את זה נגדך, הוא עושה את זה בעד עצמו.


לא מעט אמהות מתארות שהילדים בוכים כל אחר הצהריים על 'שטויות'.

הדמעות אולי יוצאות על דברים שנראים לנו סתמיים אבל אלו בעצם הדמעות

שהצטברו ולא קיבלו שחרור ופורקן לאורך היום.

זה אומנם לא קל ומתסכל אבל זה דמעות משחררות שבסך הכל חיוביות עבורו.


באופן אידיאלי נרצה לעודד את ילדינו להביע רגשות על כל קשת הרגשות, גם השליליים.

עצם ההבנה שלנו שאנחנו המקום הבטוח עבור הילדים, אנחנו המקום המוגן שבו הם יכולים להרגיש בנוח ולפרוק, זה קצת עוזר,


לפחות מבחינת ההסתכלות וההרגשה כלפי הסיטואציה הלא נעימה, לא?

ובעניין הצעות קונקרטיות-

במידה וזה אפשרי תני לעצמך זמן קצר, אפילו רבע שעה לשתות קפה או לעשות פיפי בפרטיות לפני שאת אוספת מהגן. על מנת שתבואי עם קצת יותר כוחות, אנרגיות ושפיות.


תתכונני להיות המקום הבטוח לפרוק בו, קבלי את זה כמחמאה ובחמלה והמון אמפתיה, למרות הקושי. הוא מרגיש בנוח להתנהג לידך הכי טבעי בעולם, הוא יודע שתמיד תאהבי אותו ותישארי לידו, כנראה עשית משהו מאוד נכון!❤